העובדה שעוגן יכול "לבלום" ספינה נובעת במידה רבה מהפיסיקה של עוגנים.
שיטת עבודה של עוגנים
טופר העוגן הוא החלק החשוב ביותר של העוגן שנתפס לתוך האדמה. לאחר שהספינה שוכבת בעוגן, העוגן שוקע לקרקעית המים תחת המתיחה של שרשרת העוגן. בתחתית המים, מוטות עוגן נותנים כוחות ובכך פרק כף היד העוגן ממוקם במשטח אשר יהיה מאונך למשטח התחתון. בשלב זה, טופר העוגן יוצר קשר עם קרקעית המים. אורך שרשרת העוגן גדול לרוב מעומק המים. לכן, שרשרת העוגן מונחת על המשטח התחתון.
כאשר ספינה מופרעת (כגון בגלים), שרשרת העוגן תימשך, והעוגן בתחתית המים יופעל לכוח אופקי בחיבור שרשרת העוגן. במקביל, כוח המשיכה של העוגן עצמו פועל על נקודת המגע בין טופר העוגן לקרקעית המים. השילוב של שני הכוחות גורם לעוגן לנוע באלכסון כלפי מטה. אלו הם שלבי עיגון באדמה. לאחר משיכת העוגן לקרקעית המים, הוא יכול לספק לספינה את היכולת לעגן.
העוגן שווה ערך לבלם יד של מכונית, ומהווה ציוד הכרחי להבטחת בטיחות הספינה. תפקידו העיקרי של עוגן הוא לתקן ולייצב את הספינה, רצוי על ידי חיבור חפץ קבוע במים. גורם נוסף שעוצר את הספינה במים הוא שרשרת העוגן, וגם משקל שרשרת העוגן מהווה גורם חשוב באבטחת הספינה.
תהליך העיגון; העוגן מתחיל כשהכתר של העוגן נוגע בתחתית, ואז גוף העוגן נשכב, ובשלב זה קצה טופר העוגן ייגע גם בתחתית תחת פעולת מוט האיזון, אך לא ייתפס חול וחצץ. הסירה תמשיך להפיל אורך מסוים של שרשרת עוגן, כך שרובו שוכב שטוח על הקרקעית.
לא ניתן לעגון בשום מקום, המצע הטוב ביותר הוא חול וקרקעית סלעית, ואחריו קרקעית בוץ, ומצע שונית יהיה קשה לעגן עליו, יתכן שיהיה קשה ליצור אחיזה, או יתכן שיהיה קשה להרים את העוגן כי הוא תקוע בסלעים. ייתכן שיהיה קשה ליצור אחיזה, או שהוא עלול להיתקע בסלעים ולהיות קשה לעיגון. עומק המים גדול מדי, למשל, באוקיינוס, בעומק שלושת או ארבעת אלפים מטרים, והוא גם לא מתאים לעגון. האם אותם מקומות מתאימים לעיגון אכן מסומן בטבלאות מראש, ואת זה יודעים מלחים מנוסים.
מצב ותפעול עוגן הסירה:
בעת הפלת העוגן, אין להשתמש במהירות רבה מדי, אלא לאט להוריד את העוגן; מהירות גבוהה מדי תגרום לקושי בבלימת העוגן ושרשרת העוגן, דבר שעלול לפגוע במנוע העוגן ואף לגרום לתוצאות חמורות נוספות. הסירה תמשיך להפיל אורך מסוים של שרשרת עוגן כך שרובו יהיה שטוח בקרקעית. בשלב זה, נעים אחורה וגוררים מעט את שרשרת העוגן לאחור, טופר העוגן D מוחדר לתוך החול והחצץ על ידי כוח המשיכה המשולב על גוף העוגן ומשיכת שרשרת העוגן.
בשלב זה, כלי השיט יחלץ מעט משרשרת העוגן. באופן כללי, אורך שרשרת העוגן המשוחררת צריך להיות פי 3-5 מעומק המים. אם שרשרת העוגן ארוכה מדי, טווח התמרון של הספינה יגדל ויהיה קל להתנגש בספינות מעוגנות אחרות. אם שרשרת העוגן קצרה מדי, קל למשוך את גוף העוגן כלפי מעלה, מה שיהפוך את העוגן לרופף ויאבד את אפקט האחיזה. לאחר שהעוגן תופס את הקרקע, זה שווה ערך לפגיעה ביתד קרקע, בעוד שלשרשרת העוגן, לאחר נפילה, יש בעצם רק את כוח המשיכה בגובה המצע, שבו כוח האחיזה של העוגן הוא הגדול ביותר.
בעת הרמת העוגן, הספינה נעה קדימה תוך משיכה איטית של שרשרת העוגן, ובנקודה הקרובה יותר לעוגן, מיישרים את שרשרת העוגן, בזמן זה, נקודת A של מוט העוגן תורם למעלה תחת המתח של העוגן. שרשרת עוגן, והעוגן יורם מתוך המצע עם כתר העוגן B כציר, וטופר העוגן D יורם החוצה מהמצע באמצעות עקרון המינוף, ואז הספינה תמשיך להחזיר את העוגן שרשרת עד שהעוגן נשלף מהמים.
האמור לעיל הוא עקרון העבודה של העוגן, אתה מבין עכשיו?
